החלטה בתיק ת"א 23305-06-12

רקע

1.         לפניי בקשת הנתבעת (חברת חשמל לישראל בע"מ) להורות לתובעת (חברת ליס אנרגיה סולרית אילת בע"מ) להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות" ו "הבקשה", בהתאמה).

2.         הבקשה הוגשה במסגרת תובענה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת. עיקרה של התובענה חיוב כספי בסך 1,500,000ש"ח, אותו תובעת המשיבה בשל הפסדים כספיים שנגרמו לה, כך לטענתה, כתוצאה מכישלון הסכם בינה לבין המבקשת לשילוב מתקנים פוטו וולטאיים קטנים, המנצלים את אנרגיית השמש לייצור חשמל, עם רשת החשמל.

בקצירת האומר, עפ"י האמור בכתב התביעה, המשיבה הינה חברה פרטית הרשומה כדין בישראל משנת 2010 ועוסקת בתחום הפוטו וולטאיות. לטענת המשיבה (התובעת), בשל כישלון הסכם מול המבקשת (הנתבעת), הנעוץ בהפרת התחייבויות מצד המבקשת נגרמו לה הפסדים כספיים כבדים המגיעים לכדי כ- 3,384,000ש"ח, הגם שמשיקולי אגרת בית המשפט הועמדה התביעה על סך של 1,500,000ש"ח.  

המבקשת הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה עילת תביעה כלפיה, כמו גם את הנזק הנטען. המבקשת טוענת בין היתר להעדר יריבות, העדר עילה ואי עמידה בתנאי סף שנקבעו לשם ייצור ומכירת החשמל אליה. המבקשת טוענת כי בהעדר חיבור קיים לרשת המתאים להספק המתקן הפוטו וולטאי ומונה צריכה קיים, כך במקרה דנא, לא ניתן להשלים את ההתקשרות בין הצדדים.

טענות הצדדים

3.         המבקשת עותרת כאמור למתן צו המורה למשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה אם תזכה בדין. לטענתה, די בהיותה של המשיבה חברה בע"מ כדי לחייבה כמבוקש לאור הוראות סעיף 353א לחוק החברות, אלא אם זו תוכיח את איתנותה הכלכלית בראיות של ממש.

לטענת המבקשת, קיים חשש ממשי כי לא יהא בידי המשיבה לשלם את הוצאות המבקשת, ככל שיוטל עליה, בשל מצבה הכלכלי. המבקשת סומכת ידיה על העובדה שהמשיבה ויתרה על למעלה ממחצית הסעד לו היא טוענת משיקולי עלות האגרה; כי זכויותיה משועבדות לטובת צד שלישי ללא הגבלה וכי סיכוייה לזכות בתביעה הם קלושים.

לאור זאת, עותרת המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 75,000 ש"ח המהווה   כ-5% מסכום התביעה.

4.         המשיבה מצידה מתנגדת למבוקש בבקשה וטוענת מצבה הכלכלי טוב.

לטענת המשיבה, סיכויי הצלחת התביעה הינם טובים ולבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בהפקדת ערובה אם לאו. לטענתה שיעבוד זכויותיה לטובת הבנק, ללא הגבלה בסכום, הוא דבר מקובל המהלך העסקים הרגיל של חברות הנוטלות הלוואות לרכישת ציוד ראשוני וכי היא עומדת בתשלום ההחזר החודשי במלואו ובמועדו. המשיבה ציינה כי בבעלותה שתי מערכות סולריות של 50 קוט"ש כל אחת המייצרות חשמל הנמכר למבקשת ובנוסף נטען כי הינה מוכרת מערכות ביתיות ללקוחות חיצוניים כאשר כל מערכת כזו נמכרת בין 50,000 ש"ח ל-170,000 ש"ח. לבקשה צורפו מס' הסכמי מכר מערכות שנחתמו לאחרונה.

כן צורף לתגובה מכתב רואה החשבון של המשיבה לפיו מצבה יציב ואין חשש להמשך קיומה כ"עסק חי". עוד  צורף לתגובה דף חשבון בנק לפיו עומדת המשיבה ביתרת זכות בסך 88,730 ש"ח נכון ליום 25.10.2012. לבסוף, ציינה המשיבה כי בחרה לתבוע את נזקיה הישירים ואין להסיק מכך שהביאה בחשבון שיקולי אגרה לעניין חוסר יכולת פיננסית.

המשיבה הפנתה לרע"א 10376/07 ל.ג. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, לפיה בהתקיים התנאים הבאים, רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה:

א.         מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

ב.         הוגשה בקשה על ידי הנתבע, אלא אם כן סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי היא עומדת בכל הקריטריונים להפיכת החזקה, ולפיכך אין לחייבה בהפקדת ערובה.

5.         במסגרת התשובה לתגובה, ציינה המבקשת כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר ואך מטעם זה יש לדחות את טענותיה. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי המשיבה לא הוכיחה כי בבעלותה נכסים ברי מימוש וכי אין במכתבו הלאקוני של רואה החשבון כדי להוכיח דבר באשר למצבה הכלכלי. בנוסף ציינה המבקשת כי בחירת המשיבה להגיש תביעה על סכום נמוך מהפסדיה הנטענים מצביעה על קשיים כלכליים; כי עצם היותן של זכויותיה משועבדות לצד ג' משמיט כל טענותיה בדבר הסכמים רווחיים וכי אין בתמונת המצב העולה מדפי הבנק כדי להצביע על יכולתה הכלכלית לשלם את הוצאותיה ככל שתידרש בתום ההליך. בנסיבות אלה, חזרה המבקשת על בקשתה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה

6.         סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן: